שלום חברים
אני רוצה להתייחס היום לכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" שכותרתה: להאכיל חתולי רחוב- לא בחצר שלנו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=766256&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
מדובר בתביעה בין שכנים ע"מ להפסיק את פעולתה של אישה הנוהגת להאכיל חתולי רחוב בחצר בית משותף.
כשקראתי את הכתבה, נזכרתי בעוד דוגמאות שבהם הדגישו השופטים את חשיבות הראיות, מצד אחד, ופסקו בדיוק את ההפך. הרי פסק דין בא בעצם להודיע על החלטת השופט, ולנמק אותה תוך כדי התייחסות לטענות הצדדים, ולהסביר איך הראיות הנחו אותו לפסוק לכיוון זה ולא אחר. שני הצדדים יכולים להעלות הרבה טענות שבסופו של דבר, השופט לא יתן להם משקל ולא יזכיר אותם בפסק הדין, ואם כן יוסיף הערה שממנה יהיה ניתן להבין שאין ממש בטענות. כאשר שופט מרשה לעצמו לתת פסק דין בו הוא מדגיש דוקא את ראיות ההגנה, העומדות בניגוד וכתשובה עניינית לטענות התובע, וסותרות אותו, ובכל זאת מקבל את עמדת התובע!
בדרך זו השופט רק מדגיש לאלה שקוראים את פסק הדין, למה הוא שגה! כנראה שמראש יש לו עמדה בנושא והוא מנסה להצדיק אותה, אבל במקרה זה לפי דבריו שלו עצמו,אין סיבה משפטית לקבל את טענות התובע, כי הרי השופט עצמו קיבל עדויות של בעלי מקצוע אובייקטיבים שטוענים בדיוק את ההפך! הוא לא כותב שיש דופי או פגם בעדויות אלה, או שחשיבותם מסיבה זו או אחרת נמוכה מכדי לשמש משקל ראייתי כנגד התביעה (למרות שגם אם היה קובע זאת, עדיין חובת ההוכחה מוטלת על התובע והוא זה שחייב להביא ראיות לצדקתו. לא מופיע שום דבר,ע"פ הכתבה שאותו הביא התובע לחזק את דבריו וכן לא הופיע שום תירוץ או הסבר כנגד עדויות הגורמים הרלוונטים, הטוענים את ההפך הגמור.
לצערי, זה לא המקרה הראשון שבו נתקלתי בשופטים המעוותים את הראיות של שני הצדדים, בדרך שתתאים לתפיסתם. נתקלתי בימים האחרונים במקרה שבו בני זוג שהתגרשו לפני חודשים אחדים,תוך שהם מגיעים וחותמים על הסכם גירושין הכולל את ראיית הילדים. האשה החליטה להפר את ההסכם, ולאחר שהמשיכה וביקשה מביה"מ לבטל את ההסכם, הסכימה השופטת לצמצם את ראיית הילדים, עוד לפני שהתקיים דיון מעמיק בנושא. קודם כל, היא שינתה (אפילו אם זמנית) את זכויותיו של צד בהסכם, מבלי לדון בכלל האם יש לכך סיבה מוצדקת!
ההסכם, אגב, קיבל מעמד של פסק דין בהסכמה, כאשר נחתם, וזאת תוך התחשבות בצרכי האשה. עכשיו היא טוענת שלא נוח לה לעמוד בהסכם, וראה איזה פלא, המחויבות שהיא בעצמה לקחה,לא מחייבת אותה בכלל!!! וזאת עוד לפני השלב של הדיון המעמיק בנושא!
במקרה אחר, התקיים דיון בין זוג אחר, המצוי בהליכי גירושין,ובו העיד פקיד סעד שמכיר אישית את הנושא במשך שנים, ולאחר שהתקבלה החלטה, הביאה האשה חוות דעת משוחדת של אנשים שכלל לא מכירים את הנפשות הפועלות, ובלי דיון ובלי יכולת של הצד השני להגיב לעניין, שינתה את החלטתה ופגעה קשות באב ובילדיו. רק כעבור כחודש היא הסכימה לקבוע דיון בעניין, וגם זה לחודשיים אח"כ. מקרה נוסף שנתקלתי פה היה בתביעת נזיקין של אישה שהשתמשה בשם של הבת שלה כנגד האב שבו הוא נתבע לשלם מליון וחצי ש"ח על נזק שהוא גרם לבתו, כביכול. היא הביאה פסיכיאטר שפגש את הילדה, פעם אחת, למשך כמה דקות, לא טרח לבדוק את תפקודה של הילדה, וקיבל את הצעת האישה לוותר על עיון בתעודות ביה"ס שלה (שכמובן, מעולות ועולות הרבה מעל הממוצע), וכן את כל "סיפוריה" וקבע שהאישה צודקת ויש להכריז על הבת כנכה רגשית!!! וככזאת שלעולם לא תוכל לתפקד בצורה נורמלית. בי"מ קיבל את טענותיו כמות שהם והתעלם לחלוטין מכל התעודות של בי"ס והחוגים שלה המעידים שמצבה מצויין!
ראיתי גם מקרה שבו הורשע אדם בעבירת אלימות כנגד אשתו, כשהשופט קובע שמה שהוא טוען יכול להיות נכון אבל הוא (השופט) בוחר לקבל גירסה שונה!
(אם הגירסה יכולה להיות נכונה אז ישנו לפחות ספק סביר,שחייב להביא לזיכוי...)
אגב, הגירסה שהוא בחר לקבל, לא נטענה אפילו ע"י התביעה...
מקרה נוסף שהתפרסם לא מזמן היה כשאחד השופטים בהרכב שדן במקרה שבו אב אנס את בתו במשך שנים מאז שהיתה קטנה, כתב בפסק הדין שאולי היא נהנתה מזה, שתי השופטות האחרות שהיו חתומות על פסק הדין נזכרו להזדעק מהטענה הזאת רק לאחר שהנושא התפרסם, מה שאומר שאו שהם חותמות על מסמך שבכלל לא קראו! או שהם הבינו שטעו והחליטו להפיל את התיק על השופט השלישי) עוד דבר מוזר הוא שאם הילדה, נהנתה מכך, לטענתם, מדוע מגיע לאב עונש קשה? הרי זאת טענה סותרת. ביה"מ העליון, שלא כהרגלו, פתאום מצא זמן לדון בערעור במהירות הבזק, וקבע שהיה עדיף שבית המשפט לא היה אומר את המשפט הזה...
ישנם עוד מקרים רבים שבהם שופטים קיבלו ראיות,אבל...
הם לא תמיד יתנו לפרט "שולי" כראיות, להשפיע על החלטתם...
אז מה אם אין צדק, הם יודעים שהם לא חייבים להראות צדק לאף אחד , במילא הערעור הוא רק לפרוטוקול.
במילים אחרות: המשחק מכור!!!
אני רוצה להתייחס היום לכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" שכותרתה: להאכיל חתולי רחוב- לא בחצר שלנו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=766256&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
מדובר בתביעה בין שכנים ע"מ להפסיק את פעולתה של אישה הנוהגת להאכיל חתולי רחוב בחצר בית משותף.
כשקראתי את הכתבה, נזכרתי בעוד דוגמאות שבהם הדגישו השופטים את חשיבות הראיות, מצד אחד, ופסקו בדיוק את ההפך. הרי פסק דין בא בעצם להודיע על החלטת השופט, ולנמק אותה תוך כדי התייחסות לטענות הצדדים, ולהסביר איך הראיות הנחו אותו לפסוק לכיוון זה ולא אחר. שני הצדדים יכולים להעלות הרבה טענות שבסופו של דבר, השופט לא יתן להם משקל ולא יזכיר אותם בפסק הדין, ואם כן יוסיף הערה שממנה יהיה ניתן להבין שאין ממש בטענות. כאשר שופט מרשה לעצמו לתת פסק דין בו הוא מדגיש דוקא את ראיות ההגנה, העומדות בניגוד וכתשובה עניינית לטענות התובע, וסותרות אותו, ובכל זאת מקבל את עמדת התובע!
בדרך זו השופט רק מדגיש לאלה שקוראים את פסק הדין, למה הוא שגה! כנראה שמראש יש לו עמדה בנושא והוא מנסה להצדיק אותה, אבל במקרה זה לפי דבריו שלו עצמו,אין סיבה משפטית לקבל את טענות התובע, כי הרי השופט עצמו קיבל עדויות של בעלי מקצוע אובייקטיבים שטוענים בדיוק את ההפך! הוא לא כותב שיש דופי או פגם בעדויות אלה, או שחשיבותם מסיבה זו או אחרת נמוכה מכדי לשמש משקל ראייתי כנגד התביעה (למרות שגם אם היה קובע זאת, עדיין חובת ההוכחה מוטלת על התובע והוא זה שחייב להביא ראיות לצדקתו. לא מופיע שום דבר,ע"פ הכתבה שאותו הביא התובע לחזק את דבריו וכן לא הופיע שום תירוץ או הסבר כנגד עדויות הגורמים הרלוונטים, הטוענים את ההפך הגמור.
לצערי, זה לא המקרה הראשון שבו נתקלתי בשופטים המעוותים את הראיות של שני הצדדים, בדרך שתתאים לתפיסתם. נתקלתי בימים האחרונים במקרה שבו בני זוג שהתגרשו לפני חודשים אחדים,תוך שהם מגיעים וחותמים על הסכם גירושין הכולל את ראיית הילדים. האשה החליטה להפר את ההסכם, ולאחר שהמשיכה וביקשה מביה"מ לבטל את ההסכם, הסכימה השופטת לצמצם את ראיית הילדים, עוד לפני שהתקיים דיון מעמיק בנושא. קודם כל, היא שינתה (אפילו אם זמנית) את זכויותיו של צד בהסכם, מבלי לדון בכלל האם יש לכך סיבה מוצדקת!
ההסכם, אגב, קיבל מעמד של פסק דין בהסכמה, כאשר נחתם, וזאת תוך התחשבות בצרכי האשה. עכשיו היא טוענת שלא נוח לה לעמוד בהסכם, וראה איזה פלא, המחויבות שהיא בעצמה לקחה,לא מחייבת אותה בכלל!!! וזאת עוד לפני השלב של הדיון המעמיק בנושא!
במקרה אחר, התקיים דיון בין זוג אחר, המצוי בהליכי גירושין,ובו העיד פקיד סעד שמכיר אישית את הנושא במשך שנים, ולאחר שהתקבלה החלטה, הביאה האשה חוות דעת משוחדת של אנשים שכלל לא מכירים את הנפשות הפועלות, ובלי דיון ובלי יכולת של הצד השני להגיב לעניין, שינתה את החלטתה ופגעה קשות באב ובילדיו. רק כעבור כחודש היא הסכימה לקבוע דיון בעניין, וגם זה לחודשיים אח"כ. מקרה נוסף שנתקלתי פה היה בתביעת נזיקין של אישה שהשתמשה בשם של הבת שלה כנגד האב שבו הוא נתבע לשלם מליון וחצי ש"ח על נזק שהוא גרם לבתו, כביכול. היא הביאה פסיכיאטר שפגש את הילדה, פעם אחת, למשך כמה דקות, לא טרח לבדוק את תפקודה של הילדה, וקיבל את הצעת האישה לוותר על עיון בתעודות ביה"ס שלה (שכמובן, מעולות ועולות הרבה מעל הממוצע), וכן את כל "סיפוריה" וקבע שהאישה צודקת ויש להכריז על הבת כנכה רגשית!!! וככזאת שלעולם לא תוכל לתפקד בצורה נורמלית. בי"מ קיבל את טענותיו כמות שהם והתעלם לחלוטין מכל התעודות של בי"ס והחוגים שלה המעידים שמצבה מצויין!
ראיתי גם מקרה שבו הורשע אדם בעבירת אלימות כנגד אשתו, כשהשופט קובע שמה שהוא טוען יכול להיות נכון אבל הוא (השופט) בוחר לקבל גירסה שונה!
(אם הגירסה יכולה להיות נכונה אז ישנו לפחות ספק סביר,שחייב להביא לזיכוי...)
אגב, הגירסה שהוא בחר לקבל, לא נטענה אפילו ע"י התביעה...
מקרה נוסף שהתפרסם לא מזמן היה כשאחד השופטים בהרכב שדן במקרה שבו אב אנס את בתו במשך שנים מאז שהיתה קטנה, כתב בפסק הדין שאולי היא נהנתה מזה, שתי השופטות האחרות שהיו חתומות על פסק הדין נזכרו להזדעק מהטענה הזאת רק לאחר שהנושא התפרסם, מה שאומר שאו שהם חותמות על מסמך שבכלל לא קראו! או שהם הבינו שטעו והחליטו להפיל את התיק על השופט השלישי) עוד דבר מוזר הוא שאם הילדה, נהנתה מכך, לטענתם, מדוע מגיע לאב עונש קשה? הרי זאת טענה סותרת. ביה"מ העליון, שלא כהרגלו, פתאום מצא זמן לדון בערעור במהירות הבזק, וקבע שהיה עדיף שבית המשפט לא היה אומר את המשפט הזה...
ישנם עוד מקרים רבים שבהם שופטים קיבלו ראיות,אבל...
הם לא תמיד יתנו לפרט "שולי" כראיות, להשפיע על החלטתם...
אז מה אם אין צדק, הם יודעים שהם לא חייבים להראות צדק לאף אחד , במילא הערעור הוא רק לפרוטוקול.
במילים אחרות: המשחק מכור!!!
לוחם צדק במאבק אבוד נגד מערכת המשפט הגרועה
